תאים מיאלואידים הם חלק מובנה מהמיקרו-סביבה של גליובלסטומה (GBM). ישנן עדויות הולכות וגוברות לקשר שלהן למנגנון בריחת הגידול מהמערכת החיסונית ובמיוחד בהתפתחות עמידות לטיפול אנטי VEGF/VEGFR. לפיכך, מחקר זה בחן את היכולת של תאים מיאלואידים לעודד ביטוי של מולקולות פרו-אנגיוגניות ב-GBM.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בחן דגימות GBM בהשוואה לאסטרוציטומה אנפלסטית (ב-grade III) ולדגימות מחולי אפילפסיה שהוצאו לאחרונה מניתוח. ציטומטריית זרימה הראתה שתי אוכלוסיות תאים ספציפיות לרקמות GBM - CD11b+ ו-CD45+, שזוהו כמיקרוגליה/מקרופאגים וגרנולוציטים. בשל הגיוון בכמות הגרנולוציטים, דגימות GBM חולקו לקבוצות עם מספר נמוך (GBM-/PMNL) וגבוה (GBM-hPMNL) של גרנולוציטים (לויקוציטים פולימורופונוקלריים; PMNL), אשר היו קשורים להפעלת אוכלוסיית המיקרוגליה/מקרופאג'ים.
המיקרוגליה/מקרופאגים של הדגימות מקבוצת ה-GBM-/PMNL היו דומים לאלו שהיו בדגימות האסטרוציטומה, אך אלו שברקמות ה-GBM-hPMNL הראו פנוטיפ שונה על ידי ביטוי רמות גבוהות של CD163, TIE2, HIF1α, VEGF, CXCL2 ו-CD13. למרות שמיקרוגליה/מקרופאגים היו המקור העיקרי לגורמים פרוגיוגניים חלופיים, גרנולוציטים השתתפו גם כן בשחרור IL8 ו-CD13. יתר על כן, מיקרוגליה/מקרופאגים של דגימות ה-GBM-hPMNL היו קשורים לכלי דם של הגידול ול-remodeling של כלי הדם.
נתונים אלו מדגישים כי תאים מיאלואידים בתוך הגידול עשויים לשחק תפקיד מכריע ביעילות המוגבלת של טיפול אנטי-אנגיוגני באמצעות ביטוי של גורמים פרואנגיוגניים חלופיים.
מקור: