היחידה לזיהוי חללים וחקר נסיבות המוות של חיל הרפואה נאלצה להתמודד בשבעה באוקטובר עם מצבים שאף תרחיש לא ניבא ושמעולם לא נתקלה בהם בעבר. היחידה, שמונה בשגרה קומץ חיילי סדיר ומילואים וערוכה לטפל בעד 25 חללים ליום, גייסה והכשירה במהירות בזק צוותים רבים. עם 180 איש שהרכיבו את היחידה בשיא המשימה, זוהו בתוך שבוע כל החיילים שגופותיהם הובאו למתקן איסוף נתוני חלל במחנה הצבאי שורה ברמלה.
עם קבלת תמונת המצב של האירועים בעוטף עזה, הוקפצה היחידה שעיקר משימותיה הן זיהוי חללי צה"ל בעזרת אמצעים ביומטריים וחקירת נסיבות המוות הכוללת בחינת הטיפול הרפואי הניתן בשטח, בחינת מיגון החיילים והנשק של האויב ועוד.
הגרעין הראשוני של אנשי היחידה הגיע כבר בשעות הבוקר המאוחרות למתקן הזיהוי. אנשיה החלו בהיערכות להגעת חללים ובשעות הצהריים, במקביל להגעת המשאיות הראשונות עם החללים, התווספו שאר אנשי היחידה. מהר מאוד התברר כי כמות החללים רבה מאוד, מעבר ליכולותיה של היחידה. אנשיה נערכו מיידית לגיוס אנשי מילואים ולהכשרתם, הן בהיבט המקצועי והן בהיבט החוסן הנפשי, וכן להשלמת ציוד רלוונטי כולל מכשירי רנטגן ניידים, מכשירי CT ועוד.
לצד הצרכים המיידים הללו פעלו אנשי היחידה להסדרת מנגנון עבודה ושיתוף פעולה עם גורמים צבאיים, בהם הרבנות הצבאית, יחידת איתור נעדרים וגורמים אזרחיים בהם משטרת ישראל, המכון לרפואה משפטית ועוד. במחנה שורה נפתח גם מתקן אזרחי לזיהוי חללים שבו עבדה המשטרה יחד עם רופאים מהמכון לרפואה משפטית שאנשי היחידה הצבאית סייעו להם בכוח אדם ובציוד כמו CT.
מאז, היחידה פועלת ברצף, תוך ליווי גורמי חוסן נפשי, ומטפלת בכלל חללי צה"ל שנפלו במלחמה ואף מסייעת בנסיונות לזהות אזרחים וחיילים חטופים גם בתוך רצועת עזה. במבצעים בהם פעלה, נפצעו שניים מאנשי היחידה. חלק נכבד מאנשי היחידה משרת בה באופן רציף מאז בוקר השבעה באוקטובר וזאת למרות הקושי הנפשי והמורכבות הרבה בביצוע התפקיד.
שוחחנו עם סא"ל, ד"ר אבי שמש, מפקד היחידה, על האופן שבו תפקדה היחידה בלחץ של זמן על מנת להשלים את מלאכת זיהוי החללים ולעזור לצבא לגבש תמונת מצב בנוגע למספר החטופים וזהותם וכן על ההצעות שלו לשיפור ולייעול המערכת על מנת שתהיה מוכנה למצבי אירועים רבי חללים קיצוניים שעלולים להתרחש בעתיד, גם בשל אסונות טבע.
סא"ל ד"ר אבי שמש הוא רופא שיניים, מומחה לטיפולי שורש במקצועו, אשר תפקידו בשגרה בשנים האחרונות הוא ראש מערך רפואת השיניים בחיל הרפואה, משמש מפקד בחירום על היחידה לזיהוי חללים וחקר נסיבות המוות מאז יולי 2022, מעט יותר משנה לפני פרוץ המלחמה.
"צריך לזכור שרוב האנשים ביחידה לא ראו חלל מימיהם, אז לראות חלל או להתחיל לטפל בו היווה עבורם קושי. מי שהגיע ואמר 'אני לא מסוגל לעשות זאת', שוחרר"
סא"ל ד"ר אבי שמש. צילום: דו"צ
"היחידה פועלת בשני מתקני איסוף נתוני חייל (מאנ"ח), האחד נמצא במחנה שורה ברמלה והשני במחנה ציפורית בצפון. שני המאנ"חים היו פרוסים במקביל כדי להתכונן למענה הן לזירה הדרומית והן לזירה הצפונית כי כבר בימים הראשונים היה ירי גם בצפון", מספר סא"ל שמש. "לצד זיהוי החללים אנו עוסקים באיסוף ממצאים על הפגיעה וגורם המוות לצורך פתרונות לטובת הצלת חיים", הוא מדגיש. "אמצעים ביומטריים כמו טביעת אצבע, זיהוי דנטלי ודנ"א משמשים לצורך זיהוי, כאשר חקר נסיבות המוות כולל איסוף נתונים חיצוניים מהחלל וכן מבדיקת CT של כלל הגוף על מנת שיהיה ניתן לתת מענה למשפחות על נסיבות מות יקירן", הוא מסביר.
בנוסף, המידע שנאסף מסייע להבין ולטייב גם את הטיפול הרפואי שניתן לפצועים כדי למנוע מקרי מוות בעת העברתם למתקן רפואי. "אנו מעבירים את המידע וענף הרפואה המבצעית מסיק את המסקנות. אנו בודקים האם המיגון שלנו מתאים או חסר מול הנשק של האויב, או האם הפגיעה נגרמה מכלי נשק שאנו לא מכירים ונחשפים אליו לראשונה. לדוגמה, הבנה שחלק מהחללים נהרגו מחנק שנגרם משאיפה של עשן בתוך הטנק הועברה הלאה, ובצבא יצרו פתרון טכנולוגי כדי לשפר את המיגון ולמנוע מצבים כאלה. אם הפגיעה בצוואר, בודקים האם ניתן לשפר את המיגון של החיילים ולהאריך את השכפ"ץ שמגן על פלג הגוף הזה".
היחידה מורכבת מרופאי שיניים האחראים על הזיהוי הדנטלי, מביולוגים שעוסקים בזיהוי באמצעות דגימות דנ"א, ובטיפול בטביעות אצבע עוסקים צוותים שהוכשרו על ידי סוכנות ה-FBI האמריקאי. בחלק חקר נסיבות המוות עוסקים רופאים מתחומים שונים, כולל פתולוגים, רופאי משפחה ואחרים. בנוסף פועלים צלמים ובעלי תפקידים נוספים. כל חלל עובר הן בדיקה חיצונית והן בדיקת CT, וכל המידע מתוכלל כדי לקבל תמונה מלאה ככל שניתן על נסיבות המוות.
תרחיש הייחוס – 25 חללים ביום
"בתרחיש הייחוס למלחמה, הצבא העריך שהמצב יסתכם בכמה עשרות חללים ביום. לזה נערכנו, הן בהיבט של כוח אדם והן בהיבט של הציוד. אך בשבעה באוקטובר היו כ-1,200 חללים, יותר מ-300 מהם היו חיילים. לא היה מספיק כוח אדם, לא היה מספיק ציוד. התחלנו מיד בגיוס ומהר מאוד ניסינו גם להשיג ציוד שלקח לו יום-יומיים להגיע", מתאר סא"ל שמש.
"צריך לזכור שרוב האנשים ביחידה לא ראו חלל מימיהם, אז לראות חלל או להתחיל לטפל בו היווה עבורם קושי. מי שהגיע ואמר 'אני לא מסוגל לעשות זאת', שוחרר. מי שנשאר קיבל מיד הכשרה, שכללה את האופן שבו עורכים בדיקה של חלל, מה נדרש טכנית, איך נעשה תיאור המקרה וחקר נסיבות המוות. אלה הם דברים שאי אפשר לתרגל קודם כי מובן לכל שלא מתרגלים על חללים. בודדים מאנשי היחידה היו ביחידה עוד במבצע צוק איתן והם הגרעין הבסיסי שמוביל אותה כעת ושבימים הראשונים עשו סדר בכאוס והכשירו את כל השאר.
חיילי הרבנות הצבאית במחנה שורה ליד רמלה, אוקטובר 2023. צילום: יוסי אלוני/ פלאש 90
"אפשר לדמיין איך נראו היומיים הראשונים שבהם אנו מנסים להשיג ציוד שיתאים לעוצמת האירוע, להכשיר את האנשים וכל זאת כשמגיעות משאיות עם חללים וברקע מטחי טילים ואזעקות. לקראת שתיים-שלוש בצהריים בשבעה באוקטובר כבר הובאו ראשוני החללים וכל זה נעשה תחת לחץ מאוד גדול כי יש חטופים, וכדי להבין מי החטופים וכמה חטופים יש בכלל, צריך לזהות מהר את החללים. בשבועיים-שלושה הראשונים אנשינו לא חזרו הביתה. הם ישנו ברכב וחזרו לעבוד".
ההתמודדות עם הגופות, חלקן היו במצב קשה, עם המראות, הריחות והמספר הגדול של החללים היוו מעמסה קשה גם למי שזה עיסוקו ודרשו מענה נפשי. "מתחילת המלחמה אנחנו מלווים על ידי צוותי חוסן שנותנים מענה לאנשי היחידה, החל משיחות פרטניות עם כל מי שרצה וגם שיחות קבוצתיות", מספר סא"ל שמש. "מה שקרה בחדרי הטיפול הציף רגשית ונפשית ולכן קיימנו גם סדנאות טיפול בהשתתפות כ-150 אנשי היחידה".
אתגרים ומורכבויות בזיהוי חללים
"זה נשמע קל, לוקחים טביעת אצבע, דנ"א, מזהים - יופי, נגמר הסיפור, אבל לטפל בחלל זה לא לטפל בבן אדם חי", אומר סא"ל שמש, "אי אפשר לבקש את עזרתו בבדיקה, לפתוח את הפה למשל כדי לבצע את הזיהוי הדנטלי. לאחר מספר שעות נוצרת קשיחות בשרירים המונעת את פתיחת הפה, ולכן אנו משתמשים באמצעים שמקלים עלינו לפתור את המורכבויות הללו. החללים מגיעים עם מגוון פגיעות, חלקן לא מאפשר לקחת דנ"א או אפילו טביעת אצבע ואנחנו נאלצים למצוא כל מיני פתרונות.
"אחד המקרים שפורסמו בתקשורת היה של גופה שרופה שבתחילה היה נראה כאילו מדובר בחלל אחד ורק בעזרת CT זוהו שני עמודי שדרה ואיברים כפולים והבינו שמדובר באב ובנו שהיו מחובקים כשנשרפו למוות. בסופו של דבר, כל חללי צה"ל מאירועי השבעה באוקטובר זוהו בתוך שבוע בזיהוי מדויק ומהיר".
אחרי מלחמת יום כיפור החלו בצה"ל לאסוף כבר בגיוס נתונים כמו טביעות אצבע ובדיקות שיניים ובתחילת שנות האלפיים החלו לאסוף גם דנ"א מהחיילים שהתגבש למאגר ביומטרי שכולל מידע על חיילים בסדיר ובמילואים.
"בסופו של דבר זה היה אירוע רב חללים שיכול לקרות בכל רגע בעתיד, למשל בתרחיש של רעידת אדמה, שיהיו בו חללים גם חיילים וגם אזרחים. הפקת הלקחים צריך להתמקד באופן שבו מנהלים אירוע כזה"
"בשבוע הראשון היו מקרים של חללים מילואימניקים שהתגייסו לפני שנלקחו נתונים ונאלצנו לייצר פתרונות", מספר סא"ל שמש. "היו המון אתגרים שלא הכרנו בעבר בזיהוי החללים, גם אצלנו אך בעיקר בצד האזרחי שטיפל בחללים שעליהם אין כמעט נתונים לפני המוות (נתוני AM). בעיקר כשמדובר בילדים, אין רקורד מהעבר, אין נתונים שנאספו לגביהם לאורך השנים ובעזרתם אפשר להפיק משהו שיסייע בזיהוי. לשם כך פתחו באיירפורט-סיטי מתקן שבו נתנו משפחות של נעדרים דגימות דנ"א וניסו להצליב בין הדנ"א מהחללים שלא ניתן היה לזהות לדגימות של בני משפחה של נעדרים על מנת למצוא התאמות.
"למורכבות זו בזיהוי, שעימה התמודדו בצד האזרחי של מחנה שורה, נוספה העובדה שלשם הגיעו הרבה יותר חללים. מחסור בכוח אדם ייעודי הצריך פתרון של הבאת מתנדבים. אף אחד לא נערך לאירוע כזה. ניסינו לעזור ובין השאר בעזרת המאגרים שלנו סייענו לזהות את מי שהיו חיילים לשעבר או אנשי מילואים שנהרגו והובאו לצד האזרחי. היו כל מיני שיתופי פעולה כדי לנסות לזרז זיהוי גם בצד הצבאי וגם בצד האזרחי".
הפקת לקחים
הניסיון שנצבר מאפשר ללמוד ולהפיק לקחים. בשתי הרצאות שנתן סא"ל שמש לאחרונה בפני ראשי משרד הבריאות ובכינוס ה-29 של החברה לאיכות ברפואה, הוא הציג את התובנות שלו.
"בסופו של דבר זה היה אירוע רב חללים שיכול לקרות בכל רגע בעתיד, למשל בתרחיש של רעידת אדמה, שיהיו בו חללים גם חיילים וגם אזרחים. הפקת הלקחים צריך להתמקד באופן שבו מנהלים אירוע כזה. כשמדובר בכמות כזאת של נפגעים, מי מוביל את האירוע? בקורונה לדוגמה, הצבא לקח אחריות, פיקוד העורף. מה קורה להבא באירוע כזה, האם הצבא ייקח אחריות? מי ינהל אותו - המכון לרפואה משפטית או אנחנו? איך נערכים מבחינת כוח אדם וציוד?
"המוכנות לעתיד כוללת, בין השאר, הסדרה של מנגנון לשיתוף פעולה בין המערכות. אנחנו מפענחים דנ"א בשיטה אחת והמשטרה עושה זאת בשיטה אחרת. כדי ליצור שיתוף פעולה היה צורך בהתאמה בין שתי השיטות. כשכולם עובדים בשיטה אחת הרבה יותר קל ומהיר לעשות את ההשוואה", הוא מציין.
דרך נוספת לשיתוף פעולה היא באמצעות שיתוף מאגרי מידע. "אולי נכון לשתף את המאגר של טביעות האצבע הצה"לי. לפי החוק, המאגר הצה"לי הוא בלעדי לצבא, אבל אולי נכון לשתף אותו במקרי חירום בלבד. בנוסף, לקח זמן עד שהמערכות הסכימו לדבר זו עם זו, כי לפי החוק אסור לעשות זאת, אבל כדאי לדאוג מראש לאישור ברמה הלאומית לשיתוף פעולה כזה בין משרד הבריאות למכון לרפואה משפטית, משטרת ישראל והגורמים שעוסקים בתחום. צריך לגבש מדיניות ולהחליט מה כל גוף עושה, מה הם האמצעים ומהו כוח האדם שעומד לרשותנו. לצה"ל יש יתרון יחסי בכוח אדם, ואם יוחלט על כך, אנחנו נביא את כוח האדם הרלוונטי והגופים האחרים יביאו את הטכנולוגיה", הוא מסכם.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
